הכל התחיל בקיר לבן, עצוב ומשעמם במרפסת שלנו
(איכשהו תמיד קירות לבנים עושים לי תחושה עצובה)
ניסיתי כמה פעמים לחשוב איך אני משמחת אותו
אבל תסמונת הדף הלבן השתלטה עלי
וככה הוא נשאר, משמים ואפרורי.
עד שיום בהיר אחד, עלה לי למח ויז'ן
שלא זז משם. זמזם כמו יתוש.
צריך להיות פה תריס! טורקיז!
ומקום לשים צמחיה, שתנזול בשופי
וצבעוניות יפיפיה.
מפה לשם
איך עושים את זה??
מאיפה משיגים תריס? ישן? וינטאז'?
מצאתי כמה חנויות תל אביביות מפונפנות שמוכרות כאלה דברים
באלפי שקלים.
אבל למה מי מת. שיחפשו את הפריארים הצפונבונים שישלמו להם.
התחלתי לתור ברחובות, בחצרות, בפחים.
נאדה.
עד שיום אחד, חברה שהובאה בסוד הענינים מתקשרת אלי צוהלת
רוחה! יש תריס!
היא מצאה באיזה דירה ישנה, תריס עתיק שהמשפחה רצתה להעיף
(לונורמלים הם!!!)
תלשה אותו משם אחר כבוד
והתחלקנו בשלל
לקחנו אותו, צבענו באקרליק טורקיז עז וצבעוני
שייפנו בנייר זכוכית
והתוצאה – מוש של השמחות.
תריס יש
אני מתחילה לנשום לרווחה
עכשיו קיר – והוא צריך להיות חרדל!
חשבתי ללכת על שליכט חיצוני כזה
הסתובבתי בטמבוריות שונות ומשונות
עד שיודעי דבר האירו את עיני שזה ברדק גדול מידי לייצר את זה לבד
מה זה האירו את עייני, זה היה קצת משפיל, האמת
איזה קרח אחד מ-ACE מסתכל עלי בעיניים מזוגגות ושואל אותי –
תגידי גברת, את אשת טיח?
יש לך ציוד? לכי לאיזור תעשיה, תקני 25 ק"ג שליכט, ותעשי…
בצר לי ביקשתי רק צבע חרדל רגיל וזהו
(אפרופו החרדל הזה, ערב שבת הגדול קנינו אותו
שמנו באוטו והמשכנו לסידורים
באמצע הדרך הבן שלי אומר לי אמא תראי מה יש לי על הנעל
אני מסתובבת אחורה, ועיני חשכו – כל האוטו שלולית חרדל אדירה
כולל הנעליים של הילדים שכבר הספיקו לטבול בחרדל החרדל הזה
אחרי שהאוטו עבר ניקוי פסח יסודי יום קודם כמובן 🙁
כל הערב שבת (הגדול, כן?) מצא אותנו מנסים להתפטר מהשלולית המזויעה הזאת.
אבל מוצש, שוב נחתתי בטמבוריה
ושוב רכשתי דלי חרדל.
נשאתי אותו על כפיים בזהירות ראויה
החלטתי שא"א יהיה להכניס חג ככה, בלעדיו.
סופו של יום
הקיר מוכן!
רק להצמיד את התריס והאשה מאושרת.
מתי את באה לכוס תה עם נענע?
23 Responses
וואי מדהים ומיוחד
הצלחת להפוך קיר משמים ליופי שכזה.
פשוט השראה!!!
נהניתי להביט עוד מלא פעמים, ממש מרגיש בפלנטה אחרת.
הרקע מסביב מחזיר למציאות 🙂
חחח שירה, ממש מחזיק למציאות 🙂
תודה!!
בחורה לאנורמלית שכמוך
השארת אותי עם פה פעור
לשון נוטפת חרדל
וחשק עז לבוא לנענע.
אפשר?
ברור שרה!!
מחכה לך!
אואואואואואו!!!
הסתכלתי שוב ושוב
וגללתי שוב למעלה לראות לפני ואחרי,
וזו מוכשרות!!!!!
אומנות של ממש!!!!!
אוי רוחה רוחה אין כמוכה
וואהו אהבתייי!
רוצה לבוא לנענע—
שוברת מדדי בריאות את!
ו…התחפושת החרד"לית עשתה לך משהו (;
רוחה אני גם רוצה תריס
אח״כ נחפש גם קיר להצמיד אותו לשם
יושבת לך בכפר ענתיקה בעיר המתחדשת
האביב שלך פורח מדהים
השראה השראתית שכמוך
מי יתנני
במרפסת. בית. שמש.
חרדל מלא האופק
פרחים מלא הלב
כוס של נענע
ורוחה אחת לספסל
או אלוקי!
מדהים רוחה!! שימי מדבקות על הקיר
רוחה
אישה הזויה, אדע לזהות את המרפסת שלך בשכונה..
רואים אותו מהרחוב?:)
כמה אנרגיות!
הי תהילה,
את גרה פה בשכונה??
בואי להגיד שלום!!!
ואו אחותי גרה ברמת אברהם באנו אליה לשבת,
עברנו ליד המרפסת ואי אפשר לפספס,
אנחנו בוהים ביופי הנדיר הזה…
ועכשיו אני מבינה של מי זה היציאה הזאת
רוחה יש אחת
ואו אחותי גרה ברמת אברהם באנו אליה לשבת,
עברנו ליד המרפסת ואי אפשר לפספס,
אנחנו בוהים ביופי הנדיר הזה…
ועכשיו אני מבינה של מי זה היציאה הזאת
רוחה יש אחת
חחחח
יואו דינה, פעם הבאה תעלי להגיד שלום לפחות!!
עשית לי חשק
עושה גם!!
טירוףף
רוחה איך פספסתי !
יכול להיות שאני לא ברשימה שלך?
מהר תכניסי אותי !!
לרשימה
ללב
ולמרפסתת
נתקלתי עכשיו באתר שלך…
וכבר מזמן אמרתי לך על המרפסת המשוגעת, שבולטת מכל חור
זה מטורף בקנה מידה אחרת!
מרגיש לי רומנטי למכביר לתלות את חולצות הפספסים ברקע שכזה
צל"ש לך כרגיל ויותר מזה לבעלך שזורם עם שלל שגעונותיך????
חחחחחחחח יש מצב שהצלש הגדול מגיע לו
תכלס 🙂 🙂 🙂
יאווו איזה השראה
את הזויה
עושה חשק למרפסת
והכתיבה שלך
הרסת אותי
חחח תודה אוריה
איזה כיף
מוזמנת לפה 🙂