זה המעשה שלו, וזה המעשה שלי

נחשפתי לאחרונה מקרוב, לסיפור המופלא של רבי נחמן על החכם והתם

סיפור עמוק כל כך, ומלמד כל כך על הנפש שלנו ואיך אפשר באמת להתקדם לאן שרוצים בחיים.

בסיפור הזה, בין השאר מסופר על תם אחד שעסק במלאכת הסנדלרות לפרנסתו

אבל הוא לא היה חכם גדול במלאכת הסנדלרות

והיה יוצא לו נעליים משולשות (!)

תחשבו על זה, אדם משקיע ת'נשמה

ובסוף התוצאה לא משו. אבל ובכל זאת המנהג שלו היה לרקוד ולשמוח מזה

והיה אומר לאשתו : אשתי, כמה יפה ונפלא המנעל הזה; כמה מתוק המנעל הזה…

והיתה שואלת אותו: אם כן, מפני מה שארי רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים,

ואתה לוקח רק חצי טאליר (היינו זהוב וחצי).

אשתו מסתבר לא הייתה פריארית, והקניטה אותו – אם אתה כזה מוצלח, למה אתה לוקח חצי מחיר

ועובד כמו חמור כל היום? (מסופר שאפילו זמן לאכול לא היה לו מרוב שעבד קשה)

מה אדם "נורמלי" מגיב בכזו סיטואציה?

מן הסתם מתייאש, עוזב את המקצוע, שוקע לתוך עצמו, מאשים את המורים שלימדו אותו סנדלרות.

אבל שמעו מה הוא ענה לה. התם הזה, שהיה כ"כ חכם –

השיב לה:

מה לי בזה?

זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי. ולמה לנו לדבר מאחרים?

הסיפור אח"כ ממשיך, ומתגלגל, בסופו התם עולה לגדולה, כי הפשטות שלו

והאמון והאמונה שלו בטוב גרמו לו לא לפספס אף הזדמנות בדרך, לשמוח מכל התקדמות

ובאמת להתקדם בסוף

והחכם מידרדר מטה מטה מרוב חכמה, וסקפטיות, וריאליות.

 

וזה סיפור עמוק שיש הרבה מה ללמוד ממנו

אבל בעיקר מה שתפס אותי זה המשפט הפשוט והטוב הזה

כי הוא כל כך יפה ונותן כזה הרבה שלווה.

מה זה העסק שלי שההיא מצליחה, וההיא מרוויחה, וההוא עשיר, וההיא מאסטרית?

זה המעשה שלה!

ואני? מה המעשה שלי? הכי רוקדת ושמחה ממנו.

ויותר מזה – עושה עסק מכל דבר קטן שכן הצלחתי. עסק! לרקוד, לשמוח!  לא לבטל ולהקטין כלום!

וזה באמת סוד של הצלחה.

אם נחיה ככה, נוריד מעלינו כ"כ הרבה עול וכאבי לב

נשמח בפשטות ממה שכן יש לנו, ויש לנו הרבה

ונפסיק כבר לדבר מאחרים.

 

ומי שרוצה לתלות לה בחדר כזה – מוזמנת להוריד כאן 

 

ותודה למיג'ה שעזרה לי לצייר בדמיוני את התם הזה

אבל יצאו עוד כמה טובים, האמת שהתלבטתי –